ראייה הינה החוש החשוב ביותר שלנו ומאפשרת לנו עצמאות וחופש פעולה. הראיה מאפשרת לנו לתקשר זה עם זה ללא צורך במילים ולהבין את הסביבה הקרובה והרחוקה שלנו. הראייה גם מאפשרת לנו לצרוך ידע בקלות ובפשטות, להתפתח ולהעשיר את חיינו ע”י קריאה , לימוד , צפייה בטלוויזיה או בסרט וכן להינות מהרגעים החשובים בחיים, טיול ובילוי משפחתי או ביקור בתערוכה מסקרנת.
איך העין האנושית עובדת?
האור המגיע מהעולם הסובב אותנו עובר דרך הקרנית (ה”כיסוי” השקוף בקדמת העין), שגורמת למיקוד הראשוני.משם האור עובר בלשכה הקדמית, ממשיך דרך האישון (שהוא למעשה פתח עגול בקשתית) ומגיע לעדשה שעושה את המיקוד השני כך שהאור יגיע ב”פוקוס” אל הרשתית. ברשתית האור מפעיל תאים מיוחדים הרגישים לאור שהופכים אותו למידע חשמלי הזורם דרך עצב הראיה אל המוח.
מבחינה תפקודית העין ניתן להשוותאת העין למצלמה (של פעם) החלק הקדמי של העין (קרנית ועדשה) דומה לעדשת המצלמה ואחראי על מיקוד התמונה הנכנסת לעין. האישון דומה לצמצם במצלמה: באור יום הוא יהיה מכווץ וקטן על מנת להכניס כמות אור קטנה, ובשעות הערב והלילה יתרחב ויגדל על מנת לאפשר לכמה שיותר אור להיכנס אל תוך העין. החלק האחורי של העין (הרשתית) דומה ל”פילם” של המצלמה: התמונה שמגיעה מהעולם צריכה להגיע אליו במדוייק, אחרת התמונה כולה תהיה מטושטשת. הרשתית הופכת את סיגנל האור, הצורות והצבעים לאותות חשמליים אשר מועברים על ידי עצב הראיה אל המוח.
חשוב לציין כי העין היא חלל סגור מלא בנוזל. הנוזל הממלא את העין מיוצר בתוך העין עצמה ע”י הגוף הציליארי ומתנקז דרך מערכת ניקוז ייחודית שהפתח שלה נמצא בזווית העין שבין הקרנית לקשתית. הלחץ התוך עיני בעין נקבע ע”י אישון בין ייצור הנוזל לניקוזו.
האנטומיה של העין (מן החוץ פנימה)
- קרנית (Cornea) – הקרנית היא הכיסוי השקוף בקדמת העין שדרכו נכנסות קרני האור לעין. הקרנית שוברת את קרני האור המגיעות מהעולם הסובב אותנו וממקדת אותם לכיוון העדשה, מכיוון שהיא נמצאת במגע עם העולם החיצון היא גם אזור מועד לפגיעה מגופים זרים, זיהומים, טראומה או עדשות מגע.
- לשכה קדמית (Anterior Chamber) – זהו חלל שקוף, מלא בנוזל, דרכו עובר האור בדרכו אל העדשה. חלל זה נמצא בין הקרנית לקשתית.
במרכז הלשכה הקדמית נמצא ציר הראיה שבו עובר האור.
בהיקף של הלשכה הקדמית, היכן שהקרנית והקשתית נפגשות נוצרת זווית העין (Angle) שהיא הפתח למערכת הניקוז של העין שמטרתה לאפשר זרימה מתמדת של הנוזל בעין על מנת לשמור על לחץ תוך עיני קבוע. בלשכה הקדמית עלולות להופיע דלקות (אובאיטיס) או דימום לאחר טראומה (היפמה). - קשתית (Iris) – ה”צבע” של העין, מורכבת מרקמת שריר ופיגמנט ובמרכזה האישון. האישון הוא למעשה “חור” עגול במרכז הקשתית. הקשתית והאישון מתפקדים כמו צמצם ומווסתים את כמות האור הנכנס לעין דרך האישון. כשהתאורה חזקה האישון מצטמצם וכמות האור הנכנס לעין יורדת, בחושך האישון מתרחב ויותר אור יכול להכנס לעין – זו אחת הדרכים בה אנו יכולים להסתגל לתאורה נמוכה או גבוהה.
- הגוף הציליארי (Ciliary Body) – נמצא בהיקף, אחורית לבסיס הקשתית ואחראי לייצור הנוזל הממלא העין. הנוזל המיוצר בגוף הציליארי זורם סביב העדשה ודרך האישון ונכנס ללשכה הקדמית, שם הוא מגיע לזווית ומתנקז דרך הזווית אל מחוץ לעין. האיזון בין כמות הנוזל המיוצר בגוף הציליארי לכמות הנוזל המתנקז בזווית העין קובע את הלחץ התוך עיני. הלחץ התוך עיני הוא חשוב על מנת לשמור על הצורה ומבנה גלגל העין אך לחץ גבוה מידי עשוי לפגוע ברשתית ובעצב הראיה כמו במחלת הגלאוקומה.
- עדשה (Lens) – העדשה היא גופיף שקוף אשר נמצאת במרכז ציר הראיה מאחורי האישון. העדשה שוברת בשנית את קרני האור (אחרי המיקוד הראשוני בקרנית) וגורמת למיקוד נוסף של קרני האור כך שיגיעו בפוקוס אל הרשתית. בגיל צעיר העדשה מסוגלת לשנות את צורתה ובכך לשנות את הכוח בו קרני האור מתמקדות. יכולת השינוי הזו מאפשרת שינוי של מיקוד הראיה, כך שבגיל צעיר ניתן לראות לרחוק ולקרוב ללא צורך במשקפיים. עם הגיל העדשה מאבדת את יכולת השינוי (אקומודציה) הזו ולרוב לאחר גיל 40 יש צורך במשקפי קריאה. תהליך ההזדקנות גורם גם לעדשה השקופה להפוך לעכורה (קטרקט). הקטרקט מפריע ומשנה את שבירת קרני האור וכך פחות אור מגיע אל הרשתית ובנוסף הקרניים אינן מגיעות ממוקדות אל הרשתית כך שהתמונה הופכת למטושטשת.
- הזגוגית (Vitreous)- הזגוגית היא “ג’ל” שקוף הממלא את החלל שבין העדשה לרשתית. הזגוגית מחוברת מלפנים לעדשה ומאחור לרשתית ולעצב הראיה. עם הגיל הזגוגית פחות קשיחה ויותר נוזלית ויכולים להופיע בה שברים (כמו בקערה של ג’לי כששוברים אותה עם כפית) אשר נראים כמו זבובים המרחפים בעין. בנוסף עם ההתנזלות הזגוגית יכולה לקרוס לתוך עצמה ולהיפרד מהרשתית ועצב בראיה (היפרדות זגוגית Posterior Vitreous Detachment) תהליך זה איננו גורם לפגיעה בדרך כלל אך עשוי לגרום להפרעה או “רחפנים” בשדה הראיה. לעיתים רחוקות הזגוגית נפרדת מהרשתית בצורה טראומטית ועלולה למשוך איתה פיסה מהרשתית וע”י כך ליצור קרע ברשתית. קרע ברשתית דורש טיפול דחוף מכיוון שהנוזל בזגוגית יכול להיכנס דרך החור אל מאחורי הרשתית והרים את הרשתית כך שנוצרת הפרדות. אובאיטיס אחורית היא מצב בו נוצרת דלקת בזגוגית ובחלק האחורי של העין. למטופלים הסובלים מסכרת יש סיכון לדימום מהרשתית שמתפזר בחלל הזגוגית (דימום זגוגיתי) וגורם לאבדן השקיפות של הג’ל והפרעה בהתקדמות האור לכיוון הרשתית.
- הרשתית (Retina) – הרשתית היא המקום בו האור הופך לאות חשמלי. הרשתית בנויה ממיליוני תאים פוטוצפטורים הרגישים לאור שהופכים את האור לאות חשמלי. התאים הפוטורצפטורים מסודרים בצורה המותאמת לצרכי הראיה האנושיים: הרגישות והרזולוציה הגבוהה ביותר ממוקמות באיזור הראיה המרכזית הנקרא מקולה. פגיעה במקולה מתרחשת במחלות של הרשתית כמו ניוון מרכזי תלוי גיל (נמ”ג Age Related Macular Degeneration) או במחלות אחרות כמו סכרת או דיסטרופיות של הרשתית.
עצב הראיה (Optic Nerve)- לאחר שהאור הפך לאות חשמלי, האות זורם דרך סדרה של תאים וממשיך לאורך מיליוני סיבי עצב המתחברים יחד ליצירת ראש עצב הראיה. עצב הראיה יוצא בחלקה האחורי של העין וממשיך למוח, הוא מעין כבל המעביר את המידע מהעין אל המוח. במוח האות יעבור עיבוד ויהפוך שוב לתמונה לראיה. פגיעה בעצב הראיה עשויה להיות מולדת, קשורה להפרעות בזרימת הדם לעצב, לחץ גבוה בעין, מצבים זיהומיים ודלקתיים או פגיעה מכנית בעצב הדורשת בירור וטיפול.
